כל הפוסטים של ayeletha

כל אחד זקוק למישהו שיתפלל עליו

אתה מספר לי שהתכתבתם, היא במקום אחר, התקדמה.

היא לא חוזרת, עוברת לחיות בתל אביב. מגשימה את החלום שלה, בלעדיי.

אני שומעת אותך מייצב בשארית כוחותיך את הקול שנסדק

רואה אותך דרך הטלפון, את כתפיך שהתעייפו להיות חזקות, שקורסות בתוכך

בעדינות אני מזמינה אותך לאסוף את התמונות שלה. להניח אותה בארון, רק בינתיים, אני לוחשת, עברה כבר חצי שנה

זה מוקדם מידי, אתה אומר, אני לא יכול לעזוב, את מבינה, אם היא תתחרט, מי יחכה לה?

אני לא יכול לעזוב אותה, איך היא תאמין שאני אוהב אותה עד סוף העולם אם אעזוב?

אני שומעת אותך נשמה אהובה

שומעת שאתה מבקש ממני אישור לעצור את החיים שלך.

אני מרגישה איך הלב שלי בוכה בתוכי איתך, בוכה את כל הפרידות בחיי, הלב שלי למוד ניסיון באבל על חלומות שנגדעו, על תוכניות שהתפרקו.

אני עוצמת עיניים, מדמיינת שאני אוחזת בידך, אני לוחשת לך בלב, בוא איתי, ביחד נרפא את הלב, של שנינו

שומעת את הלב שלך מתחנן – קחי ממני את הכאב, את יכולה לעשות שיהיה בסדר?

מדמיינת את היד שלי על הלב שלך, מבקשת מיושב המרומים לרפא את השבר העמוק שנפער בנשמה שלך, לאחות את הלב שלך, שיפעם בלי לעצור בתוכו את הנשימה, את החיים.

אולי נתפלל ביחד? אני מציעה

אין בי כוח, אני לא מסוגל להגיד את המילים, זה כמו לעבור דרך הגיהנום, המילים שורפות לי את הנשמה, חותכות לי את הלב. אני לא יכול לסכם עדיין.

שוב עוצמת עיניים, מתפללת להעניק לך כוחות לעבור דרך הכאב, לרפא את תחושת הקרע, את העצב העמוק שמאיים להטביע אותך. מתפללת למלא אותך באור, לעטוף אותך באהבה.

מתפללת לכל מדריכי האור, בבקשה עזרו לו שיתחזק ויהיה בו כוח לקבל את הסופיות, את תחושת המוות בתוכו. בבקשה עזרו לו שיהיה בו הכוח להיפרד ולהיאחז בחיים.

♥️

כל אחד צריך מישהו שיתפלל עליו

לכולנו יש אנשים שאנו רוצים להגיש להם עזרה. משפחה, שכנים ואולי מישהי חדשה שאתמול פגשתם במרפאה והלב יוצא אליה.

חשבו על אנשים שאתם מכירים, אם יש חברה, מכר, איש יקר או אהובה הסובלים מבריאות לקויה, נתונים בקשיים כלכליים, אולי חברה שליבה כבד ועצוב על שלא פגשה עדיין את אהוב ליבה, אדם הפגוע ממערכת יחסים שהתפרקה, מישהי הסובלת מבעיות נפש, ילד המצוי במצוקה, אישה המחכה לפרי בטנה והוא מבושש להגיע.

יש לנו הרבה מאוד כוח לעזור לאחרים

חשוב לא להקדיש תשומת לב לכאב. הזדהות עם הכאב מזינה אותה ומקשה על האדם לצאת מהמבוי הסתום.

לכן חשוב שנמקד את הכוונה שלנו בריפוי ובהתחזקות. לדמיין את השמחה, את הכוחות וההתרחבות שהאדם יחווה במצב המאוזן.

עשו לכם הרגל, עשו זמן קבוע לבקש על אחרים. בתפילה, בהדלקת נר, תוך כדי הדחת כלים, בנסיעה לעבודה. כל אחד והזמן שיהפוך בתוכו להרגל. כל יום.

רק ביחד נצליח

רק אם כולנו נתרומם נצליח

אין מציאות כזאת להשאיר מישהו מאחור

כל אחד מאיתנו צריך שיהיה מישהו שיתפלל עבורו

שיבקש עבורו וילמד עליו זכות

ויוסיף לו אור, כשאורו שלו נחלש

הכוח שיוצר ניסים

שעת צהריים, סידורים אחרונים לקראת הטיסה, הוא בטלפון עם חברת ביטוח לרכוש ביטוח בריאות, פתאום הוא מחוויר ושותק. הוא קולט שפספס את הטיסה שלו. התבלבל בשעות. חשב שזה הלילה וזה היה אתמול בלילה. טיסה של 30 שעות, 3 יבשות, 2 קונקשנים, 2500$. התבלבל.

קורה.

2500$ אופססס…

אני שואלת אותו 'מה אתה רוצה לעשות?'

"אנחנו יוצאים לעשות את הקניות האחרונות. אני טס הלילה כמו שתכננתי" מסתכלת עליו ומבינה שאנחנו ממשיכים כרגיל, בלי קשר לכך שאין לו כרטיס טיסה ושהוא לא יודע מתי הטיסה הבאה.

יוצאים מהבית. ברכב אני מזכירה לו "לפני שאתה עושה שיחה עם חברת התעופה כדאי שתבהיר לעצמך מה המטרה שלך בשיחה. אתה זוכר, הכל מתחיל ומסתיים בבהירות הכוונה מראש. מה אתה רוצה שיקרה בשיחה?"

"אני רוצה לקבל טיסה חדשה בחינם" הוא עונה בלי היסוס

"ואתה מאמין שתקבל את זה?"

הוא מהסס ומשיב "אני רוצה לשלם על הטיסה החדשה 500$, בעצם 200$ "

באותה שנייה אני קולטת שאני לא מאמינה שהוא יכול לקבל טיסה בחינם ובשאלה ששאלתי אותו חוסר האמונה שלי עבר אליו וערער אותו.

לקחתי כמה צעדים הצידה כדי לא להפריע לו, אמרתי בלב "אני מצטערת, בבקשה סלח לי אני אוהבת אותך, אני מוציאה את עצמי מהמרחב שלך ורק מחזיקה אמונה בדרכך. אני מאמינה בך"

בינינו, מה כבר יכול לקרות, זה בסה"כ כסף וזה כבר קרה. לא מדובר בחיי אדם.

מקסימום הוא יצליח.

תוך כדי הקניות שאנחנו עושים כאילו הוא נוסע הלילה, הוא מתקשר לחברת התעופה ואני מקפידה להיות במרחק שאני לא שומעת את השיחה, שלא אעביר אליו אנרגטית את הספק הקיים בי, אחרי דין ודברים ושיחות ארוכות הוא מתקרב אלי "קיבלתי טיסה חינם והטיסה הבאה היא הלילה, בדיוק כמו שתכננתי, בדיוק באותה השעה של אתמול"

הרגשתי גאה. הוא שוב עשה את הבלתי יאומן (עבורי)

אני יודעת שהכל בראש והכל נברא באמונה שלנו. אני יודעת שכשהאמונה חזקה כמו ברזל, זה קורה. קורים דברים בדרך שאי אפשר לצפות להם, עזרה מגיעה מכיוונים לא צפויים, ניסים קורים כשיש אמונה חזקה. ראיתי את זה קורה עשרות פעמים בחיי. ועם זאת אני תמיד בהשתהות ובפליאה מול אנשים שהתודעה שלהם כל כך רחבה שהכל עבורם אפשרי. זה מרחיב את התודעה שלי בבום.

ניתן לחיות בידיעה, זו רמת התודעה הגבוהה ביותר הקיימת. זה לא מגיע מהשכל. זו ידיעה פנימית שכך יקרה. זה ברור מבפנים. בלי לערב את ההיגיון והשכל, בלי פחדים ודאגות. פשוט יודעים שכך יקרה. שכך הוא.

בד"כ זה השכל, הפחדים וההיגיון שמקלקלים ומכניסים ספק ומשבשים את תהליך יצירת המציאות.

מילדות אני חיה מכוח הידיעה וכל כך הרבה פעמים אפשרתי, לא במודע וגם במודע, לאנשים קרובים אלי שההיגיון שולט בהם לערער אותי. הם ביקשו לדעת איך החלטתי, מאיפה הביטחון, על מה אני נשענת, פרסו טענות שנשענות על ידע ומחקרים עד שהרגשתי לא בסדר. לא היו לי טיעונים מוצקים מנגד. אני פשוט ידעתי מבפנים.

כל כך הרבה פעמים אנשים שאוהבים אותי גרמו לי לערער על הידיעה בתוכי, לבטלה ולפצל את עצמי מהכוחות בתוכי. כל כך הרבה פעמים בחרתי לקחת מרחק מאנשים אהובים שהאמונה בהם היתה חלשה משלי, כדי לברוא את מציאות חיי בלי הפרעות מבחוץ. ועשיתי את דרכי לבד, בלי תמיכה, עידוד או חיזוק, רק כי הבחירה שלי היתה נראית לא הגיונית או מופרכת.

אני מודה על הדרך שהביאה אותי לחזק את ההקשבה פנימה. לסמוך על עצמי כמעט כמעט ללא עוררין.

תמיד תמיד, כשהלכתי עם הידיעה הפנימית חוויתי הצלחה.

הרבה אמהות מכירות את הידיעה הפנימית לגבי התינוקות/ילדים שלהן. הן פשוט יודעות שמשהו לא בסדר או שדרך מסוימת היא הנכונה.

כשאחותי היתה מהססת לגבי הילדים שלה הייתי אומרת לה, תקשיבי פנימה, את האמא, את יודעת הכי טוב מכולם מה נכון. אל תאפשרי לאחרים וגם לא לי לערער את הביטחון הפנימי בתוכך. וכשהיא לא אפשרה לאחרים להפריע לה, היא תמיד ידעה מה נכון עבור הילדים שלה. תמיד. ולא רק עם הילדים. בכל תחומי החיים.

אנשי עסקים שנשמעים לאינטואיציה בתוכם הם המצליחים ביותר

ככה זה כשאדם מתמסר להדרכה הפנימית בתוכו.

היו רגישים לעצמכם, הקשיבו פנימה, ללב. כל התשובות נמצאות בכם.

הבורא מכוון כל אחד ואחת מאיתנו דרך הלב. כל מה שנדרש זה להקשיב. בשקט. באמונה.

הכי חשוב להתמסר לידיעה הפנימית. להדרכה האלוקית. להוויה

זה הכוח העצום ביותר הקיים

זה הכוח שיוצר ניסים 🙌

תפילת הלב

כשאני בעצב אני מתפללת לבורא ומבקשת לעזור לי להטמיר את העצב לשמחה

כשאני בכעס אני מתפללת לעזור לי להטמיר את הכעס לאהבה

כשיש לי קונפליקט עם מישהו אני מתפללת לרפא את הקשר בינינו ולרפא כל עצב ופגיעה בקשר

כשאני בדאגות אני מתפללת לשחרר את חוסר האמון, להתחבר לאמונה ולידיעה הקיימת בתוכי, להנחות אותי ולהראות לי את הדרך

כשאני לא באהבה אני מתפללת להתחבר ללב, לאהבה, לבטל כל השפעה שנוצרה מהאגו ומהאינטלקט, להיות ערוץ פתוח ונקי יותר לכוח האלוקי שעובר דרכי ומאפשר לי למלא את יעודי.

כשאני מרגישה בודדה אני מתפללת לדעת שאני אחת עם האלוקות, שאין נפרדות בעולם ולהרגיש את החיבור בכל תא ותא בגוף שלי

כשאני טועה או נכשלת אני מבקשת לסלוח לעצמי ולהנחות אותי לתקן ולדייק את עצמי. תמיד אני מבקשת לאהוב את עצמי בכל מצב שאני מצויה בו, לקבל את עצמי, את תהליך ההתפתחות, את החולשות, לקבל מצבים בהם אני לא מצליחה לעבור שיעור, נתקעת או נאחזת בקושי. ותמיד מסיימת בתודה על העזרה והשינויים הטובים.

תפילה צריכה לבוא מהשפתיים החוצה, להיות מדוברת. זאת שיחה ביני ובין בוראי. אין צורך להשתמש במילים מסוגננות. אין צורך להאריך בתפילה. פשוט לדבר מהלב. תפילה צריכה לספר על המצוקה שמבקשים ליצור שם שינוי ולאן רוצים להגיע. כוונת התפילה חשובה מאוד כדי לחולל שינוי.

תפילה שלא שואבת את העוצמה שלה מהלב, מכנות עמוקה, אין לה הטבעה, אין לה רישום אנרגטי ולכן אין לה כוח להרעיש את העולמות העליונים ולפתוח שערי חסד. מתקיים חיבור אנרגטי עמוק שמתרחש באופן מיידי בין הלב שלנו לאלוקים ולישויות בממדים העליונים.

עם הזמן והתפילות אנחנו לומדים להרגיש מתי מתקיים חיבור אנרגטי מהלב למרומים, אז נכנס רוגע, כמו ידיעה פנימית שהדברים התקבלו, יש התמסרות לכוח העליון שמנחה ומשגיח על הכל.

כשאני מתפללת על מישהו (גם על ילדיי) קודם התפילה אני מרגישה את המצוקה והכאב של האדם האחר ומהחיבור הרגשי אני מתפללת למענו. אפשר ורצוי לבקש מהמדריכים עזרה עבור אנשים אחרים, כי במימדים הנעלים כל הפעולות באות מאהבה, שהיא הכוח המניע, הכוח היוצר היחיד המקיים את כל היקום.

כשאנחנו מתכווננים בלב שלנו לקבל מידע שיסייע לנו ולאחרים וישרת את מטרת ההתפתחות שלנו ושל הבריאה ואת הצמיחה הרוחנית שלנו ושל כל האנושות – התדר הזה מהדהד באיכויות מסוימות שממגנטת תובנות מהתת מודע ומהעל מודע. האינטואיציה הולכת ומתפתחת ככל שהמחויבות הפנימית שלנו לממש את ההנחיות בעולם החומר גדלה. כלומר האינטואיציה מתפתחת במתאם ליכולת ההתמסרות וההתבטלות שלנו.

כתוב "קראו אלי ועניתיך". עזרה מתקבלת רק עם בקשה. אין להדרכה העליונה אפשרות להתערב במסע שלנו, אלא אם אנו מבקשים. אנחנו צריכים לקרוא לעזרה והעזרה מגיעה.

להתפלל זה לבחור להתרחב יותר ממה שאנחנו יודעים שאפשרי.

להתפלל זה לבחור להיות ביחד, להרגיש עטופים, חשובים, מודרכים.

זוהי דרך מצוינת ללמוד מהי שותפות אמת.

שלבי התעוררות האהבה

"הוא אמר לי שהוא לא רוצה לחיות בלעדיי. נועדנו זה לזו. זה מלמעלה. כך חזר כמו מנטרה ואני הרגשתי מההתחלה שזה לא מתאים. היה לי יותר רע מטוב, אבל לא ידעתי להיפרד. בחרתי להאמין לו שנועדנו זו לזה. כל כך רציתי שזה יהיה אמת. כל כך רציתי אהבה. שנים שכנעתי את עצמי שהחיבור בינינו זה מלמעלה ושהנה, תיכף יהיה לנו טוב. ועם השנים מתתי בתוכי. לא שמתי לב לעצמי. הייתי כמו יונה שערפו את ראשה. יונת שלום בלי בשורה"

אני מסתכלת עליה, מדברת בשטף, כמעט בלי הפסקות נשימה, העיניים מתרוצצות באי שקט. נסערת ממעמקי נפשה

"ואז הגיע הרגע שנותרתי בלי נשימה, הרגשתי שהכל לוחץ עלי. ובכוחות אחרונים הודעתי לו שזהו. די, אני לא מסוגלת להמשיך. ביקשתי להיפרד והתפללתי חזק שהפעם אעמוד במילה שלי. שלא אחזור על ארבע ושוב אמסור את נפשי ואמות למען אהבה"

היא עוצרת. מתרכזת בנקודה על הקיר וממשיכה בתוכה את הסיפור. בלי קול. פתאום כמו מתעוררת, היא חוזרת לשיחה

"אבל זה לא הסיפור. העניין הוא ששבועיים אחרי שנפרדנו הוא התאהב. שבועיים והתאהב, את מאמינה? איך יכול להיות? הוא אמר לי שהוא לא יכול לחיות בלעדיי, הוא הצליח לשכנע אותי שנועדנו זה לזו, איך יכול להיות ששבועיים אחרי שנפרדנו הוא אוהב?"

היא מרימה את ראשה אלי ובפנים שטופות דמעות היא שואלת " אני ביקשתי להיפרד וטוב לי שאנחנו לא ביחד, אז למה אני מרוסקת? תגידי לי, למה אני שבורה כל כך? כל כך האמנתי שהוא אוהב אותי… איך הוא ויתר עלי? אני לא מבינה… כל השנים האלה, מה זה היה?"

אני מניחה את ידי על לבה, מתפללת לרפא את ליבה השבור, ממלמלת בתוכי ' אני אוהבת אותך' שוב ושוב ושוב עד שליבה המכווץ נפתח לקבל את אהבתי, את מילותיי. "אני כל כך מבינה אותך אחותי. את האכזבה מהאהבה, את האמונה באהבה שהתרסקה. את האכזבה מעצמך על כי האמנת לאשליה

כל כך רצית להאמין שהוא אוהב אותך אהבת אמת. אהבה שלא זזה מהלב. נטועה. עקשנית. כזאת שנשארת גם היא כבר מפריעה ולא רלוונטית. גם אם מנסים לסלקה. אהבה שלא עוזבת. אהבה כי הוא אוהב, שאינה תלויה באהבתך שלך.

זו ההתעוררות אהובה, התעוררות של האהבה.

התבגרת יפתי, יש בך את הכוחות כעת להרחיב את נק' מבטך על אהבה."

כמה זה כואב להתעורר לאמת וכמה זה מרחיב. גם לאהבה יש שלבי התפתחות וכולנו עוברים ונעבור דרך כל השלבים. ובכל דרגה בה אנו נמצאים, אנו נפגוש אהבה בדרגה זהה. וכשנבקש לעלות לדרגה הבאה, אם לא נצליח להתפתח ביחד, לא נוכל להחזיק בקשר יותר. לא נוכל להחזיק את התדר הנמוך של האהבה ונעבור הלאה, להתנסות הבאה שתביא אותנו, גם היא, עם הזמן, לדרגה גבוהה יותר. לפעמים נוכל להתפתח ביחד עם בן הזוג ולפעמים לא. ככה זה בחיים. המסע חשוב יותר מלהחזיק את המבנים הקיימים.

לאהבה 4 דרגות התפתחות:

הדרגה הנמוכה של אהבה היא אהבה אגוצנטרית – כשהאדם עסוק אך ורק בעצמו ורואה את האחר כאמצעי לשרת את צרכיו. ניתן לפגוש אהבה בדרגה הזו אצל אנשים בדרגת התפתחות נמוכה מאוד. אנשים המביאים איומים (מוסווים וגלויים), כפייה, פחד, שליטה כדי שהאחר ישרת וימלא את צרכיהם. אין יחסי גומלין, אין הסכמות ואין כבוד הדדי בדרגת התפתחות זו.

הדרגה השנייה היא אהבה שתלויה בדבר – יש יחסי גומלין, יש הסכמות ויש כבוד הדדי, אבל מצפים לקבל תמורת האהבה. רוב בני האדם נמצאים בדרגת התפתחות זו. אני אוהב בתנאי שתלכי בדרכי, שתעשי מה שאני מבקש, בתנאי שארגיש טוב, בתנאי שתאהבי אותי יותר מאת עצמך. בדרגת התפתחות זו אנו פוגשים את המניפולציות – את ההרגל להשפיע (במודע ולא במודע) על האחר לנטוש את דרכו וללכת בדרכי כדי שארגיש טוב.

הדרגה השלישית של אהבה היא אהבה שאינה תלויה בדבר – בדרגת התפתחות זו יש רצון להעניק לאחר ללא ציפייה לקבלת תמורה. זוהי אהבה אצילית מאוד וכולנו שואפים וכמהים להגיע לדרגה הזו. כשמאמצים התנהגות של אהבה ללא תנאי אבל התודעה אינה מצויה בדרגת ההתפתחות הזו נוכל למצוא הקרבה ועם הזמן כעס ומרמור על נתינה וקבלה לא מאוזנים.

הדרגה הגבוהה ביותר של אהבה היא "והיו לבשר אחד" – כשהחוויה הפיזית, הרגשית והרוחנית כאחד היא של אחדות. כל אחד מבני הזוג מצוי באהבה עצמית עמוקה ולכן כל אחד מאפשר לשני אהבה עצמית עמוקה והם מתאחדים לישות אחת "ויקרא שמם 'אדם' ביום היבראם"

"אל תתאכזבי מאהבה. זו לא האהבה שהכזיבה, זו האשליה שהתנפצה. קל להתבלבל, במיוחד כשאנו כל כך כמהים לאהבה ומוכנים להאמין כמעט להכל. אלו כאבי הגדילה של הלב שלך. חבקי את ליבך. הודי לו על צמיחתו, כי מעתה הוא ינחה אותך להבחין בין אלו האוהבים אותך בתנאי שתעשי כרצונם ובין אלה האוהבים אותך כפי שאת, בזכות מי שאת. על האור ועל החושך. מעתה תדעי לזהות את אלו שלא מבקשים שתשתני בשבילם, למענם, לטובתם. מעתה תפגשי אנשים שירצו את טובתך. בלי תנאי.

חזרי להאמין באהבה הטובה והמיטיבה. כי אין חיים בלעדיה.

כי החיים הם אהבה

ובלעדיה אין חיים"

מהי השאלה החשובה ביותר המאפשרת לנו חיים מתוך חופש?

כולם רוצים לחיות מתוך חופש

כולם רוצים עצמאות

רובינו פוחדים משעבוד, שישתלטו עלינו או ישלטו בנו

רובינו בחוויה שהחופש שלנו מוגבל

על פי הדוח של ארגון freedom House רק 45% מאוכלוסיית העולם מוגדרת 'חופשית' ומיליון בני אדם שועבדו לעבדות ב 2016!!

אתם קולטים? מיליון איש שועבדו לעבדות. עבדים של אחרים.

ישראל מוגדרת מדינה חופשית. למעשה ישראל ותוניסיה הן המדינות היחידות מבין 19 מדינות מזרח התיכון וצפון אפריקה המוגדרות 'חופשיות'.

השבח לאל לתושבי ישראל יש את היכולת לחיות בחופש. לבחור.

אז איך זה שרוב האנשים נמצאים בחוויה שהחופש שלהם מוגבל?

חופש מתחיל ונגמר בחופש בחירה.

וכשמדובר בחופש בחירה, לא מדובר בלבחור אם ללכת לסרט או לקנות מכונית, אלא בבחירות המשפיעות על החיים. בחירות משמעותיות שעושות הבדל בחיים. החופש לבחור במה להאמין, עם מי לחיות, היכן לגור, במה לעסוק, במה להזין את עצמי (רוחנית, פיזית ונפשית), במה לעסוק, עם מי להתרועע…

השאלה החשובה אינה אם יש לנו חופש, השאלה החשובה ביותר היא האם יש לנו את האומץ לבחור מתוך חופש?

האם יש לנו האומץ לשאול שאלה משמעותית לחיינו, לענות עליה ולהיענות לתשובה הקיימת בנו?

האם יש לנו את האומץ לבחור כנגד המוסכמות והציפיות. האומץ שיתאכזבו מאיתנו ובלבד שלא נחיה באכזבה מעצמינו.

האם יש לנו את האומץ להגיד 'לא' או 'עד פה'. האם יש לנו אומץ להסתכל לאמת בעיניים ולהכיר בה? האם יש בנו את האומץ לא לקבל הערכה או כבוד מאחרים ובלבד שלא נאבד את הכבוד העצמי שלנו? האם יש לנו אומץ ללכת בדרכינו גם אם נלך לבד?

האם יש בנו את האומץ לחדש את עצמינו, לשחרר תפיסות, דפוסים, בחירות, אומץ לעזוב את המוכר, לפרוש כנפיים ולעוף אל החדש, ללא ודאות? האם יש לנו אומץ להשתנות, לשנות ולבחור כל פעם מחדש?

רבים מחפשים את הייחודיות שלהם. לכל אחד יש יחודיות. הגענו כמו פרפרים – שונים אחד מהשני. כל אחד הגיע עם היופי היחודי שלו, השאלה אינה אם אנו מיוחדים, השאלה היא האם יש לנו את האומץ להיות מיוחדים, אחרים מהשאר, שונים?

כשאין בנו אומץ להתחבר ולהוציא לאור את האור והיופי שלנו, אנו מצמצמים את עצמינו כדי לא לבלוט ולא למשוך תשומת לב.

כשאין בנו מספיק אומץ לבחור את הבחירות הנכונות עבור עצמינו אנו מחכים שאחרים ישתנו ויבחרו עבורנו, שיפרשו לנו שטיח, יעשו לנו חיים קלים, יזמינו אותנו. במילים אחרות – אנו קרבנות של אחרים.

כשאין בנו אומץ ללכת בדרכינו שלנו, שאנו סוללים צעד אחר צעד במו רגלינו, אנו נוטים ללכת בדרכם של אחרים, חיים חיים יד 2, נוטשים את דרכינו, את עצמינו, את המסע שלנו וחיים בנתיבם של אחרים. ממחזרים חיים שמישהו אחר יצר עבור עצמו.

כשאין בנו אומץ לקבוע את הכללים עבור עצמינו, אנו משועבדים לכללים שאחרים קבעו על 'מה נכון ומה לא נכון' ובוראים בתוכנו מרירות, דיכאון (מדיכוי עצמינו), כעסים, בלי משים לב אנו פוגעים בעצמינו וחיים בויתור. ויתור על עצמינו.

חופש או חירות אינם מצרכים נדירים.

הם נגישים לכל אחד מאיתנו.

האדם היחיד המונע מאיתנו לחיות בחופש, זה אנחנו.

השאלה היא עד כמה יש בנו אומץ לבחור לחיות בחופש ובלבד שלא להיות קרבן של אחרים?

מהי השאלה החשובה ביותר כשאנחנו רוצים שינוי?

כולנו רוצים שינוי לטובה בחיים

מהי השאלה החשובה ביותר שעלינו לשאול את עצמינו כשאנו רוצים שינוי?

כשאנחנו רוצים הטבה בכל תחום בחיים, אנחנו בעצם רוצים שינוי.

רוצים שהדבר החדש יכניס לחיים שלנו שינוי לטובה.

בדרך כלל השאלה הראשונה שאנו שואלים את עצמינו היא – איך אני יוצרת את מה שאני רוצה?

איך מחוללים שינוי?

אבל השאלה היותר חשובה היא – איך אני עם שינוי?

האם אני טובה עם שינויים?

האם אני מקדמת שינויים בברכה או נמנעת מהם ונאחזת במה שקיים?

כל שינוי משנה את החיים. אחרי כל שינוי החיים צריכים להתייצב מחדש, כמו עם לידת תינוק שכל החיים מתארגנים מחדש עם בואו.

כשאנו שואלים מה יניע את השינוי, זה כמו לשאול מה יוציא את האור שלי החוצה.

האור שלנו מאיר מטבעו, אין צורך להגדיל את האור או להוציא אותו החוצה, עלינו רק להוריד את העטיפות החוסמות את האור מלהיות.

כך עם שינוי: הטבע שלנו הוא להיות בתנועה ובשינוי מתמיד.

שינוי זה הטבע שלנו.

עלינו רק לזהות את המקלות בגלגלים המונעים את השינוי – ולהסיר אותם.

לשחרר את מה שמונע מהשינוי להתרחש.

אין מה לדאוג לשינוי עצמו, הגלגלים שלנו מטבעם זזים קדימה.

זה רק אנחנו שמונעים את התזוזה קדימה.

האומנות להיפרד טוב

פעם לא ידעתי להיפרד

פעם לא היה בי כוח להיפרד בעצמי, לא היה בי כוח לחתוך וללכת. להמשיך הלאה.

פעם לא ידעתי להציב גבולות ולהגיד עד כאן, זה לא מתאים יותר. להציב גבול ולא לאפשר לאף אחד לעבור אותו, גם לא לעצמי.

לא ידעתי לעשות את זה.

לאחרים היה נדמה שאני יודעת להציב גבולות וללכת הלאה. אבל האמת היא שלא ידעתי.

ורוב הפרידות החשובות הגיעו או כשהרגשתי שהקושי הוא בלתי נסבל ושנגמרה בי הנשימה או כשהגבול הגיע מבחוץ ובכורח נשארתי לבד ונאלצתי להמשיך הלאה.

היו פעמים שאמרתי "די" או שידעתי שזה לא מתאים כבר מההתחלה אבל המשכתי, כי לא ידעתי להיפרד.

ונתקעתי שם תקופה, לפעמים תקופה ארוכה. והחיים נעצרו. לא היתה שום תזוזה. כי ככה זה שנאחזים, ככה זה כשתקועים – החיים נעצרים. כלום חדש לא קורה. כמו מוות.

ואז לאט לאט למדתי להיפרד. להסתכל בעיניים ולהגיד שלום. בהתחלה נפרדתי מתוך כעס, כי הייתי זקוקה לכעס שיעניק לי לגיטימציה וידחוף אותי החוצה.

אח"כ למדתי להיפרד באהבה ובהוקרת תודה על הטוב שהיה.

למדתי ללכת קדימה ולהשאיר את העבר בעבר.

למדתי לשחרר את הכעס ואת הפגיעות שצרבה את נשמתי.

למדתי לשחרר את הדימוי העצמי שהתעטפתי בו ולאפשר לעצמי להיות עצמי.

למדתי לשחרר את הכעס והשנאה ולאפשר לאהבה להיות.

למדתי לזהות כשדברים טובים מסיימים את תפקידם ולשחרר אותם, בלי לדעת מה יבוא במקומם.

למדתי להאמין בטוב.

אבל השיעור הגדול ביותר שלמדתי היה לסלוח. לסלוח באמת. מהלב.

למדתי לסלוח לעצמי על טעויות ועל החולשות שלי

למדתי לסלוח לאחרים על טעויות ועל חולשות שלהם

למדתי את הדרך לסלוח כך שמציאות חדשה תיווצר.

זה לא תהליך פשוט לסלוח לעצמי ולשחרר את הביקורת כלפי עצמי.

זה לא תהליך פשוט לסלוח באמת ולשחרר את האחר מלהיות האשם במצב שלי.

אבל למדתי שגם אם זה לוקח שנים, עדיף לא לוותר עד שאמצא את המקום בליבי לסלוח.

כי רק כך בסוף זה משתחרר מהלב ומתפנה מקום לאהבה.

רק כך אני יכולה להתחבר מחדש לאנרגיית החיים, לשמחה ולעצמי.

למדתי שזו הדרך היחידה להתחבר מחדש למהות הפנימית בתוכי שבוראת את כל החדש.

להתחבר יותר ויותר לכל מי שהנני.

למדתי שזו הדרך היחידה להיפתח לכל השפע והטוב הקיים.

על מה את כבר מוכנה לסלוח?

הדבר שהופך את העולם למקום של יופי

הדבר היחיד שהופך את העולם ממקום של בדידות למקום של יופי

הוא אהבה

אהבה על כל סוגיה.

אהבה מעניקה לנו תקווה

תקווה לשנה החדשה

תקווה לשנה טובה יותר, לשיפור, להחלמה

תקווה לחיים טובים יותר

תקווה למערכות יחסים קרובות יותר

זה ראש השנה בשבילי

תקווה.

זה ראש לכל דבר עבורי

תקווה

הייאוש משאיר אותנו בחושך

והתקווה מוציאה מחושך לאור ומרע לטוב.

לפני 15 שנים למדתי אימון אצל נטלי בן דוד ואחת השאלות הנפלאות שהיא שאלה, בכל סיטואציה, היה "מה נפלא בזה?"

זו שאלה שהופכת חושך לאור.

גם אם יש משהו שמייאש אתכם כרגע בחיים שלכם, נסו למצוא בתוכו נקודת אור.

גם אם קיימת התנגדות לראות את הטוב בדבר, דעו שיש טוב.

תמיד יש מקום של תקווה.

מאחלת לכולנו שתהיה שנה שופעת בתקווה, בעיניים טובות על עצמינו ועל מה שמתרחש בחיינו

שנה בה נפתח את הכישרון לראות את הטוב ולחוות כל יום כמה אור וטוב קיים בנו וסובב אותנו.

אמן

הכותרת של השנה

אחרי שהקדשתי זמן כדי לכתוב את המטרות שלי לשנה הקרובה, שאלתי את עצמי – מה הכי חשוב לי בשנה הזאת?

מהו הדבר שאני הכי רוצה שיתממש בכל תחום בחיי?

בכל מערכת יחסים, בבוקר ובלילה, בשעת פעילות ובשינה, מה הדבר החשוב לי ביותר השנה שהוא מעל הכל?

בכל שנה עולה בנו הדבר האחד הזה, שהוא מעל הכל. החשוב ביותר. סוג של מטרייה שנפרסת על כל השנה.- שלוות נפש. הכותרת של השנה.

כשיש לנו כותרת, נשאל את עצמנו בכל עסקה ובחירה גדולה   האם הבחירה  מגשימה את הדבר החשוב ביותר השנה?

זה המכוון הראשי במהלך כל השנה.

מה הכותרת של השנה שלך?

מה הדבר החשוב ביותר עבורך השנה, מעל כל שאר הדברים החשובים?

תשליך קטן

נסעתי לים בעלות השחר לתשליך קטן, ועשיתי טקס שסיים תהליך עמוק של פרידה ושחרור בתוכי מדפוס ואמונה שחיו בי.

כשאני רוצה להיפרד ולשחרר מעלי משהו שקשה לי לשחרר אותו או כשאני מזהה דפוס או אמונה שהיתה מושרשת עמוק בתוכי וניהלה את חיי ואת הבחירות שלי. כזאת משמעותית מאוד, שמהווה מקור להרבה קשיים וכאב בחיי אני עושה עם עצמי תשליך קטן ונקודתי.

אני אוהבת ללכת לים בעלות השחר ולטבול טבילה עם כוונה ותפילה. זה משקף לי את עלות השחר בתוכי, את ההתחדשות, שכל יום מתחילים מחדש ועם עלות השחר גם אני מתחדשת בתוכי ומתחילה מחדש.

התחלתי בלעשות בתוכי שקט והתפללתי

"הנני מוכנה ומזומנה להיכנס לתהליך סליחה ושלום בתוכי ועם עצמי

ומבקשת בכל ליבי, תהא שעה זו שעת רצון מלפניך

שתעזור לי לשחרר את האמונות הדפוסים הדעות והרגשות שאין לי צורך בהם יותר, שהפסיקו לשרת את התפתחותי

ואשליך מעלי באהבה כל חבל שמשאיר אותי בעבר ובורא את מציאות העבר שוב ושוב ומונע ממני להיות במלוא הווייתי, נוכחת בהווה באהבה גמורה, בשמחה ובשלוות נפש.

יהי רצון והתהליך יביא לרפואת גופי ונפשי ושכל התפילות יביאו לרפואת ליבי, יאספו את השברים לרפואה, יעלו את כל ניצוצות הקדושה שהתפזרו בי, עד שיתאחו כולם בי ואחזור להיות שלמה ומוארת כפי שהנני.

ברוך אתה ה' המרפא שברי לב"

התבוננתי על הנושא אותו אני מבקשת לשחרר, הודיתי על הלמידה ועל ההתפתחות וכתבתי על כל אבן דבר אחד שאני מבקשת לשחרר אותו ממני. כל דבר שאני רוצה להשליך מעלי כתבתי. והוספתי מבוטל, מבוטל, מבוטל.

לפני שנכנסתי לים לטבול ולהשליך את האבנים בים, התפללתי

"הנני מתפללת ומבקשת להשליך במצולות הים את כל כאביי ופחדיי ואהיה נקייה מכל מחשבה רעה ואשמה שדבקו בי.

הנני מבקשת לשחרר את כל ההטבעות, הדפוסים והאמונות שבתוכי שנאחזות באכזבה מעצמי ומאחרים, נאחזות בעבר, בזיכרונות, בפגיעות ומונעות את הניקוי והשחרור והחיבור שלי לחופש, לאמת, לאהבה ולנשמה המוארת שהנני.

אנא שטוף מעלי כל טעות, אשמה וחרטה. תן למים להטביע את הכאב, את הצער, את העלבון, הקנאה והטינה שבי.

אלי הטוב, בטבילתי זו, שטוף מעלי כל עין רעה ודיבור קשה העומד נגדי. עזור לי לנהוג בעצמי בסלחנות ובאהבה ללא תנאי.

בטבילתי זו עשה שיתחדש עלי גופי ובריאותי, נקה את פצעי נפשי וליבי שטרם הגלידו.

אנא מים חיים, הפיחו את כוח זרימתכם וחדשו בי כוח חיים, שמחת חיים ואהבה.

ותנו בי כוח להתחדש בכל יום תמיד.

ברוך אתה ה' שומע תפילה."