תפריט
הוא כתב לה
״ ראיתי ציפור רבת יופי,
הציפור ראתה אותי ״
והיא, לא הניחה את ליבה על המילים הטובות
והמשיכה ללהג על דברים אחרים.
אז הוא כתב
" את זוכרת את ההמשך? "
שאלה
" איזה המשך?
מה התחלנו? "
והוא כתב
״ ציפור רבת יופי כזאת
לא אראה עוד
עד יום מותי ״
נשימתה נעתקה.
" זו חתיכת הצהרה, הדבר הזה " חשבה לעצמה
" אתה בטוח? אולי תרצה למתן את זה?
לא, לא בשבילך, בשבילי.
כדי שנשימתי תחזור אלי "
" שקט כבר עם הרעש הזה " נזפה בעצמה
" כל כך הרבה זמן חיכית שיעטפו אותך במילים יפות כל כך
כל כך התפללת להיות עטופה באהבה.
האהבה דופקת בדלתך
פתחי לה, אהובה
היא פה, ממתינה לך "
מלמלה לעצמה בלב
וכל מה שיצא לה זה
" מול משפט כזה יש לעמוד דקת דומיה "
