להטביע בעתיד את המציאות הרצויה

פעם קראתי שבבית ספר מסוים, באירופה, מזמינים את משפחות הילדים שעולים לכיתה א' לאירוע חגיגי.

כולם מתבקשים להגיע בלבוש מהודר,

האולם מקושט וחגיגי,

הכיסאות מסומנים כיאה לאירוע חשוב

ובטקס כל ילד עולה לבמה, בלבוש חגיגי,

עומד במרכז הבמה,

מולו כל הקהל, עומד ומוחא לו כפיים.

כולם מריעים לו בתשואות רמות על ההצלחה שלו בלימודים, על כישורי הלמידה שלו, על שהוא מוכשר, חרוץ ויצירתי.

כך, אחד אחרי השני, כל הילדים עולים לבמה, עומדים בתורם בפני הקהל הנרגש והמעודד.

קוראים לזה יצירת מציאות או הטבעת מציאות.

מראש מטביעים בכל ילד הטבעה שהוא מצליח כפי שהוא.

שהוא מצליח בלי צורך להוכיח זאת.

הוא מצליח מעצם ההוויה שלו.

איזו השפעה עמוקה וחיובית יש להטבעה הזאת על המשך דרכם של הילדים.

חגיגה מרגשת של הפוטנציאל.

חגיגת האפשרויות הבלתי מוגבלות בכל ילד.

זו הדרך לנהוג עם הרצונות או החלומות שלנו.

במקום רק לשים פתק בכותל ,

הנה דרך פרקטית ליצור מציאות בכוח המחשבה.

כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

ראשית יש לכתוב מהו הרצון או המשאלה שרוצים להגשים

לפנות זמן

לכבד את ההצלחה שלכם

ולכתוב ממש תיאור חי איך זה נראה כשהמשאלה כבר מוגשמת

חשבו שאתם צריכים להגיש תסריט לבמאי, כדי שיביים סרט על איך זה נראה שהמשאלה שלכם מוגשמת.

שימו את עצמכם בעתיד, בנקודת הזמן שהמשאלה התגשמה

איזה רגשות הרגשתם כשהמשאלה התגשמה

למי סיפרתם ראשון?

איך סיפרתם לו?

מה הדבר הראשון שעשיתם כשהמשאלה התגשמה

קראו את מה שכתבתם והגידו בקול – תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה.

זו דרך נפלאה להטביע בעתיד את המציאות הרצויה.

נסו. זה עובד.

וגם מרגש.