כשדברים תקועים

כשאנחנו לא נתקלים בבעיות לאורך זמן, זה אומר שאנחנו הולכים על בטוח ונמצאים באזור הנוחות, שאנחנו לא נמצאים על מסלול התפתחות. כך או כך אנחנו חיים "על שפת הבריכה" צופים באלו שהעזו, נכנסו למים ושוחים. בדבר קבוע אין חוויה. במקום המוכר והידוע אין התרגשות. לא חווים את החיים.
מה לעשות?
חשוב שנרגיל את עצמנו לעשות כל יום משהו לא נוח אחד. חשוב שנתרגל לצאת מאזור הנוחות, להתעמת עם הפחד. כל יום להיכנס עוד צעד לבריכה. גם אם המים קרים. לאט לאט מתרגלים.

כשהבעיות חוזרות על עצמן שוב ושוב זה אומר שמערכת הלמידה שלנו לא מספיק חזקה ואנחנו לא לומדים את השיעור ומקבלים מבחן חוזר שוב ושוב. בדרך כלל הקושי ליישם את הידע או להשתמש בחוכמה שלנו קשור בריחוק שלנו מעצמנו. כשאנחנו לא שומעים את הקול הפנימי. לא סומכים על שיקול דעתנו. לא עוצרים להקשיב.
מה לעשות?
חשוב לעצור מידי פעם, לעצום עיניים, להקשיב ללב, לנשימה. פנימה, לא החוצה. שנתרגל לעשות קצת שקט בתוכנו. רק בשקט שומעים את התשובות.

כשהבעיות הולכות ומתעצמות זה אומר שיש בנו התנגדות להתעורר, התעוררות פנימית, רוחנית. אנחנו מנותקים. וכדי שנתעורר נקבל התראות עוצמתיות יותר ויותר. עד שנתעורר.
מה לעשות?
ראשית חשוב שנתעורר לכך שהבעיות מצטברות ונכיר בכך שזה השתקפות של תקיעות פנימית וזה לא בגלל המצב מחוצה לי. זה הצעד הראשון החשוב ביותר.

בעיות הן ה'העזר כנגדי' שלנו
הן המנוע לצמיחה
אם עוצרים ומקשיבים להן מהלב