תפריט
מגיל כלום הילדים ואני יוצאים לטבע. כמעט כל שבת, כל חופשה, חגים עם חברים בטבע, בגשם, בקיץ וכמובן באביב פרקנו ציוד והעמסנו ציוד. עד שלפני שנתיים הנערים הכריזו שהם מיצו את הטבע. זהו, לא רוצים. אני משערת שהם לוקחים הפסקה עד שיבחרו בטבע בעצמם. בינתיים כל הציוד שוכב במחסן נטוש.
בילדותי יצאנו מעט מאוד לחופשות משפחתיות. גם דתיים וגם אבא מסעדן. למסעדנים אין כמעט חיים מחוץ למסעדה. רק בפסח יש חופשה ארוכה וכשיצאנו לחופשה זה היה רק לטבע.
כל הנסיעה אבי היה עורך לנו חידונים על מה שרואים מחלון הרכב. חידוני הקשבה לסביבה וכשנרדמנו היה מעיר אותנו בהתרגשות כדי שנראה כמה הנוף יפה. הוא היה חוזר ומתרגש כמה הארץ שלנו יפה.
האהבה שלו לטבע ולארץ ישראל עברה אלינו, הילדים.
אני חייבת לטבע כל כך הרבה בחיי ובחיי הילדים שלי. הטבע ריפא אותנו מכל כך הרבה בעיות ומחלות, שמר עלינו בשפיות. ממש!! במיוחד בתקופות של משברים נפשיים ודיכאונות. הטבע היה הצלה.
השהייה בטבע מאחדת את הנשמות. יש זמן בטבע להכל. לא ממהרים לכלום. הכל מתמקד באנשים ובעצמי.
כל אחד לוקח לעצמו את השקט שלו, יש את הביחד, את הארוחות שמכינים ביחד, המדורה בלילה, השיחות מתפתחות, משחקי חברה, טיולים במהלך היום.
זמן טבע זה זמן אחר, קצב אחר, תדר אחר. תדר של הטבע שלנו.
המחקרים הראו שכל הממצאים אינם קשורים לפעילות הגופנית בטבע, אלא רק לשהייה בטבע – אדמה בתולית (בלי כבלי חשמל ותקשורת מתחת), צמחים- בייחוד עצים ומים זורמים.
לכו לטבע, חבקו עצים (כן, כן), בקשו מהם לקחת מכם את המתח ורגשות לא נעימים שאתם רוצים לשחרר מכם. לעצים יש תודעה וגם להם יש מלאכים. העצים עושים הרקה לאדמה. בלי כסף. ככה, באהבה של הטבע.
