תפריט
מתחילת אלול אני מסכמת את השנה החולפת וכותבת איך אני רוצה שהשנה החדשה תיראה.
אני כותבת ואין בי התרגשות.
אני כותבת לעצמי שעברתי עוד שנה. עוד שנה שהילדים גדלו בעוד קצת והתנסו בעוד התנסויות טובות ופחות טובות, אבל העיקר מלמדות ומצמיחות ושעוד קצת גדלתי בהורות שלי. עברה שנה בה למדתי עוד קצת על מה שבאמת חשוב בחיים ונוצרו בי עוד קצת חיבורים של לב ואהבה. היתה זו שנה בה הצלחתי לרפא את גופי ואת נפשי בעוד קצת והתגלו לי עוד רבדים מעצמי ומהותי. היתה שנה של התחלות ובעיקר התחלות של חברויות טובות שבע"ה יצמחו. היתה שנה בה הצלחתי לשחרר עוד קצת כעסים ואכזבות ולפנות בי מקום לעוד קצת שלום ופיוס, עוד מקום בתוכי לאחרים. למדתי קצת יותר להבחין בין טוב ורע ולהקשיב קצת יותר מהלב ולקבל בקצת יותר פיוס והודיה את מה שמגיע לפתחי. הקפדתי קצת יותר בכבודם של אנשים, הייתי שותפה לשמחות ולריפוי, לפיוס ולשלום פנימי באנשים. השבח לאל, סיימתי את השנה טובה בקצת יותר מאיך שנכנסתי אליה.
היתה שנה טובה.
ואין בי התרגשות.
שאלתי את עצמי "מה קורה מותק?" והשבתי לעצמי שהשבח לאל החיים שלי מתפתחים יפה ואני זוכה לטוב, אבל מה זה שווה אם ארבה עוד טוב לעצמי ועוד ילדות ונערות ונשים יאנסו ויקרעו בגופן ובנפשן. מה שווה השפע האישי שלי אם עולמם הפנימי הרך של תינוקות מטולטלים בגלל אטימות לב של גננת ואנשים כהי עור או חוורי עור או בכל צבעי הקשת ירגישו השפלה ופחיתות ערך ואפסיות.
במהלך השנה האחרונה, הלב שלי בכה כל כך הרבה פעמים בגלל עוולות שעשינו אחד לשני, על כל כך הרבה מחלות בנפש ובגוף וכל כך הרבה כאב ואטימות כלפי השני. אני לא זוכרת שנה שבכיתי כל כך הרבה בגלל עוולות שנעשו עם אחרים. אולי זה חלק מההתפתחות של הלב שלי. ואולי הבחוץ לא השתנה כלל אלא רק אני חווה יותר את הכאב של אחרים.
שאלתי את עצמי, איך השפע האישי שלי תורם למשפחה המורחבת שלי, שהיא ישראל, שלא נהרוג אחד את השני בגלל דעות שונות ושלא נרצח את הנפש ונבזוז את הגוף ואת הנפש רק כי בא לנו או כי אנחנו כועסים שלא עשו מה שאנחנו רוצים?
ביקשתי מכוח הטבע לכוון אותי, איך אני, טיפת ים יחידה, תא יחיד בגוף הגדול, יכולה להשפיע על החברה שלנו, על המשפחה שלי, כך שנכבד את השונות בינינו ונעסוק בחיבורים במקום בהפרדה, שנעסוק בריפוי ולא בהשחתה, שנרבה הקשבה מהלב במקום אטימות לב.
ועלה בי שהזרע טמון בהכרה ובכוונה ומפה צמחה בי התפילה לשנה החדשה
אני מתפללת שנבין שזה לא "הם", זה אנחנו. אנחנו כגוף אחד חולה. וכמו כשהיד חולה כל הגוף מתגייס לעזור לה להירפא, אחרת המחלה תתפשט. כך גם אנחנו. שניזכר בכל יום שאם הכבד מתפקד לעילא ולעילא אבל הכליות קורסות הגוף כולו יגסוס ולא משנה כמה הכבד מופלא בתפקודו.
אני מתפללת שהשנה אקום כל בוקר בתפילה לכוח הטבע שיעזור לנו, כי בלי עזרה לא נצליח. שניזכר בטבע שלנו ובכוחות הריפוי הטמונים בכל אחד ואחת מאיתנו. כוח הריפוי שבאהבה. ושאחזיק בתוכי אמונה שזה אפשרי. שריפוי כולל לגוף כולו, זו מציאות אפשרית.
אני מתפללת שהשנה בתכנון השבועי שלי, אסמן לעצמי אפילו דבר אחד שאעשה למען המשפחה שלי, משפחת ישראל. משהו אחד שיעזור לכולנו להתחזק ולהירפא. אולי מילה טובה, מתן תקווה, אולי לעזור למשפחה אחת בקניית מצרכים הביתה, לבקר יולדת שנקלעה למצוקה, אולי אזמין משפחה לארוחה ונפיג ביחד את הבדידות, אעודד אנשים זרים שמרבים בטוב ומופיעים לי את הפיד ואכתוב להם הערכה, אבקר את השכנה הקשישה ואולי אאמץ חייל בודד, כדי שלא יהיה בודד יותר. יש כל כך הרבה מה לתת, הלוואי ובכל שבוע אעשה אפילו מעשה טוב אחד למען האחר, בלי לקבל הכרה, בסתר, נתינה שהיא רק מהלב.
אני מתפללת לחשוב בכל שבוע על אחרים, חוץ מעל עצמי ועל בני משפחתי, חוץ מלהיות מרוכזת במצוקותיי האישיות. מתפללת לבורא לעזור לי להדליק בכל יום נר על מישהו אחר ולמשוך עבורו אורות של מעלה, שאתפלל בכל יום על מישהו אחד אחר. כי כל אחד צריך שמישהו יתפלל עליו וילמד עליו זכות.
אמן שאזכור בכל יום כי הריפוי מגיע מהחיבורים בינינו. חיבורים של הלב. חיבורים של נתינה לאחר. שנזכור שהריפוי מגיע מערבות הדדית ומאהבת אמת.
אני מתפללת שאוהב את השונות בינינו. שאשמח בשונות ואתרגש מהשונות מעמקי ליבי ואודה מאוד על השונות ואדע בכל תאי גופי שלכך בדיוק הבורא התכוון. שנהיה שונים ונחיה ביחד ונתרום כל אחד מהשונות שלו לאחר ונצמח מזה. ביחד.
אמן ונראה ריפוי טוב בגוף האנושי כולו ובקהילה הישראלית הקטנה והמשובחת שלנו.
